תא"מ 1992-09 סוזי אברהם נ' עמי בוארון ואח'

 

 

פסק דין

 

תביעה כספית בסך של 4,735 ₪ בגין נזקים שנגרמו לפי הטענה לרכב התובעת עקב תאונת דרכים שבה מעורב הנתבע 1.

 

ברכב התובעת נהג מר סעדיה אברהם (להלן, למען הנוחות: התובע).

93537578254

 

התובע מציין בכתב התביעה כי הוא עצר בעקבות הרכב שלפניו והנתבע, שהיה אחריו, לא הספיק לבלום ופגע בו מאחור בעוצמה (ס' 5).

 

אין חולק, כי רכב התובעת נפגע מרכב הנתבע ואין חולק כי בנתבע פגע מאחור רכב אחר, שאיננו צד לתיק (להלן: צד ג').

 

לטענת הנתבע, הוא אינו אחראי לנזקי התובע, שכן רכבו נהדף אל עבר רכבו של התובע, כתוצאה מפגיעת צד ג', שפגע ברכבו של הנתבע מאחור והדף אותו לעבר רכב התובע. על כן, היה על התובע לתבוע את צד ג' על נזקיו. אלא שהתובע בחר שלא לעשות כן ולא תבע את צד ג'. לטענת הנתבעים, נמנע התובע מלתבוע את צד ג', מכיוון שהתבקש ליתן הודעתו מטעמו של צד ג' בהליכים שבין המבטחת של צד ג' לבין המבטחת של הנתבע (נתבעת 2) ובמסגרת זו, הובטח לתובע ע"י ב"כ צד ג', שהוא גם בא כוחו של התובע בהליך זה, כי הם יטפלו חינם בתביעתו להטבת נזקיו מהנתבע. בחקירתו אכן מאשר התובע, כי בא כוחו דנן הגיע אליו משום שרצה את הודעתו לצורך ההתדיינות בין צד ג' לנתבע (עמ' 3 ש' 5-6).

 

יש לציין, כי בהליך בוררות "בנועם" שהתקיים בין כלל (המבטחת של הנתבע כאן) לפניקס (המבטחת של צד ג'), נקבע כי הפניקס תישא במחצית הנזק שנגרם לרכב הנתבע במוקד הקדמי. לגבי הנזק במוקד אחורי לא הייתה מחלוקת ביחס לחבות המבטחת של צד ג' (הפניקס).

 

עוד יש לציין כי ב"כ הנתבעים הסכים להביא לסיומה של המחלוקת דנן בתשלום 50% מנזקו של התובע, בהתאמה לקביעות בפסק הבוררות הנ"ל.

 

לאחר ששמעתי את הראיות הצעתי לצדדים להגיע להסכמות ברוח הצעה זו ואולם התובע סירב וב"כ הדגישה בהודעתה כי פסק הבוררות איננו מחייב את התובע, שלא היה צד להליך.

מכאן הצורך במתן פסק הדין.

 

שמעתי את עדויות הצדדים ואת טענותיהם.

 

כאמור, בכתב התביעה שנתמך בתצהיר התובע, מצויינת רק פגיעה אחת ברכבו של התובע (ס' 5). אלא שהתובע העיד כי "קיבל" שתי פגיעות, אחת "אדירה" ואחת "קלה" (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 21-24) ולאחר הפגיעה השניה היה "הדף קטן לא שזרק אותי" (עמ' 2 ש' 16-17) "הדף קל" (שם ש' 20).

אם כך, מדוע לא צויינו שתי הפגיעות? מדוע לא נתבע גם צד ג'?

במענה לשאלות אלה בח"נ, העיד התובע כי לדעתו בנזק שנגרם לרכבו, אשם הנתבע בלבד "אוטו שלישי לא יכול לעשות נזק כזה" (עמ' 3 ש' 17-18) אלא שבהמשך הוסיף והעיד כי לאחר שיצא מהרכב וראה את הנזקים אמר: "ברגע שאם אצטרך להעיד, אני אעיד ואגיד את כל האמת מי גרם לי את הנזק הכי גדול" (עמ' 3 ש' 22-23) וכשהצביעו בפניו על הסתירה הוסיף עוד "לא סותר את עצמי. הנזק הגדול של השברולט" (כלומר, רכב הנתבע, ש' 25)

 

אני מקבלת את עדותו של התובע כי היו שתי פגיעות ברכבו, דהיינו: רכב הנתבע פגע ברכבו פעמיים, פעם מתוך שהנתבע לא עצר בזמן ופעם כתוצאה מכך שרכבו של הנתבע נפגע מאחור ע"י צד ג'. יחד עם זאת, אני סבורה כי באי-ציון הפרטים המלאים ביחס לתאונה בכתב התביעה שנתמך בתצהיר התובע ובכלל הנסיבות כאמור, יש כדי לגרוע ממהימנות עדותו של התובע בכל הקשור למידת הנזק שנגרמה בפגיעה הראשונה ולמידת הנזק שנגרמה בפגיעה השנייה, ולחלוקת האחריות בין הנתבע לבין צד ג' בגרימת הנזק לרכבו.

 

עוד אציין, כי הדעת איננה נוחה ממידת המעורבות של התובע וב"כ בסכסוך שבין צד ג' לנתבעים ומהמצב שנוצר כמתואר. על פני הדברים, התביעה כנגד צד ג' מתבקשת בנסיבות התאונה, בוודאי לאחר שהאפשרות שאמנם יש אחריות גם לצד ג' בגרימת נזקו של התובע, מצטיירת כאפשרות ממשית לפי פסק הבוררות, שב"כ התובע מודע לה בהיותו ב"כ צד ג' (הפניקס) באותו הליך. התובע רשאי, כמובן, לותר על תביעת נזקו כלפי צד ג' אך, לכל הפחות, יש מקום לגילוי נאות של מלוא הנסיבות כבר בכתב התביעה.

 

השאלה שיש להכריע בה כעת היא מה מידת התרומה של צד ג' ומהי מידת התרומה של הנתבע לנזקו של התובע.

כאמור, צד ג' איננו צד להליך ואף לא זומן ע"י מי מהצדדים להעיד. כאמור, אני מוצאת שלא ניתן להסתמך בעניין זה על גרסתו של התובע. הוגשו לתיק חוו"ד שמאיות בצירוף תמונות הנזק לרכבם של הצדדים (התובע והנתבע). על פי חווה"ד והתמונות, נגרם לרכב הנתבע נזק רב מאחור. אמנם אומדן עלות התיקון של המוקד האחורי הוא 14,403 ₪ ושל הנזק במוקד קדמי הוא 24,028 ₪, אך אינני סבורה כי אומדן העלות הוא חזות הכל. ירידת הערך במוקד האחורי הינה 9.5% ובמוקד הקדמי 5.75%. בנוסף, מתוך הנזק בכל מוקד, במוקד האחורי עלות העבודות (להבדיל מהחלפים) גבוהה יותר. הנזק מעיד פגיעה של צד ג' ברכב הנתבע בעוצמה חזקה, שגם גרמה לפי עדות התובע, להדף.

 

יש לציין כי רכבו של התובע הוא רכב מאסיבי מסוג וולבו שנת 1982 והנזק שנגרם לו קל מאוד, בהשוואה לפגיעה ברכב הנתבע, כפי שעולה מחוו"ד התובע והתמונות שצורפו לה.

 

לאור כל האמור, אני מעמידה את אחריותו של הנתבע לנזק על 50%.

 

מהנזק כפי שנתבע, יש להוריד את עלות השרידים בסך של 500 ₪ כפי שמצויין בחוו"ד מטעם התובע.

הנזק המוכח הוא, אפוא, בסך של 3,000 ₪ (נזק לפי חוו"ד בניכוי השרידים) בצירוף 520 ₪ שכ"ט השמאי ובסך הכל 3,520 ₪, שהם בצירוף ה"ה וריבית נכון למועד הגשת התביעה, 4,146 ₪. על הנתבעים לשלם לתובע את מחצית הנזק הנ"ל.

 

הנתבעים ישלמו, אפוא, לתובע, סך של 2,073 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (19/5/09) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע החזר אגרה בסך של 337 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה (19/5/09) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אשר לשכ"ט עו"ד, אני סבורה כי לאור התוצאה ובנסיבות המפורטות יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך. על כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 600 ₪.

 

לדוור לב"כ הצדדים

 

511498853

ניתן היום, ‏י"ג ניסן תשע"א, 17/04/2011, בהעדר הצדדים.