תא"מ 23466-01-10 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' תמר לנדסמן

 

 

פסק דין

 

1. בפני תביעה ותביעה שכנגד העוסקות בתאונת דרכים שארעה ביום 29.4.09 בישוב קדימה. הנוהגים בכלי הרכב טענו טענות סותרות בכל הקשור לנסיבות התרחשות התאונה: התובע ברכב התובעת, מר בנימין רוברטו, טען כי נסע ברחוב צר, באיטיות יחסית, בין השאר משום שרכב נסע מולו, ולפתע נפתחה דלת רכב הנתבעת 1 כלפי הכביש. התאונה לדבריו היתה בלתי נמנעת ותוצאותיה כללו עקירה של דלת הרכב החונה, וכן פגיעה ברכב התובעת (במוקד ימני קדמי, בעיקר הפנס).

2. הנתבעת 1 הודתה כי חנתה ביישוב הנ"ל, ברחוב שבו התרחשה התאונה. ברכב ישב בן זוגה בתא הנוסע שלצד הנהג. הנתבעת 1 הודתה כי אמנם פתחה את דלת הנהג לכיוון הכביש, ואולם ציינה כי קודם לפתיחת הדלת התבוננה במראה, ולא ראתה את רכב התובעת מגיע.

3. הקשבתי בתשומת לב לעדויות הנוהגים בכלי הרכב המעורבים בתאונה. אמינה עליי עדותו של העד מר גוטליב (מטעם הנתבעות), אשר העיד כי הגעת רכב התובעת ופתיחת הדלת נעשו "במקביל". כידוע, אירועים כגון דא מתרחשים במהירות ובמהלך של שניות, באופן המקשה להבחין "מה קדם למה". מכל מקום, לא הונחה בפני תשתית ראייתית המלמדת בצורה חד משמעית כי הדלת אמנם היתה פתוחה בעת שמר בנימין הגיע למקום, ומסתברת לי יותר הגרסה אשר לפיה הגעתו נעשתה בד בבד עם פתיחתה רכב.

4. אני סבורה כי שני הנוהגים נהגו בחוסר זהירות וכי יש להטיל עליהם אחריות הדדית לתאונה, אם כי בשיעורים שאינם שווים. עיקר האחריות נופלת על הנתבעת 1, כמי שפתחה את הדלת של תא הנהג לכיוון הכביש, ובכך סיכנה את הנוסעים בכביש. עליה מוטל הנטל להיזהר משינוי הסטטוס קוו שבכביש על דרך של פתיחת הדלת. היה עליה לבדוק היטב במראה וכן בהפניית הראש לאחור, אם קיימת תנועה המגבילה את יכולת הפתיחה של הדלת לכיוון הכביש. יחד עם זאת, מר בנימין נושא באשם תורם לתאונה. הטעם לכך נעוץ בזה שנסע בצמידות גבוהה לכלי הרכב החונים ובכך הגביר את הסיכון. יושם אל לב כי הודה שדלת רכב הנתבעת 1 נפתח בזווית פתיחה חלקית ובמחצית מטווח הפתיחה לערך. בנסיבות אלה, נראה כי לצורך עקירת מלאה של דלת הרכב החונה, היה עליו לנסוע במהירות גבוהה יחסית או בקרבה יתרה לרכב החונה. כך או אחרת, הרי שנהג בעניין זה שלא בזהירות המתחייבת מקום בו מדובר ברחוב צר. אם אמנם רכב הגיע מולו, כפי שטען, היה על מר בנימין להאט ביותר עד כדי עצירה.

5. חלוקת האחריות תעשה בין הצדדים באופן שהנתבעת 1 תישא באחריות בשיעור של 70% ואילו התובעת תישא באשם תורם בשיעור 30%.

6. אשר לתביעה העיקרית: התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הנזק שלפי דו"ח השמאי בסך 9,789 ₪ ובנוסף שכ"ט שמאי בסך 430 ₪ - הכל בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד לתשלום בפועל, ובניכוי 30%. לעניין זה אעיר כי לא קיבלתי טענת ב"כ הנתבעות לפיה הנזקים מופרזים. הוגשה חוות דעת שמאית מפורטת שלא נסתרה. השמאי לא זומן להיחקר. כידוע, בדיון מהיר, הראיות נשמעות בדיון הראשון (אלא אם מתבקש אחרת וניתנת הרשות להגיש ראיות או לדחות חקירות נגדיות למועד אחר).

7. אשר לתביעה שכנגד: זו מתקבלת גם כן בחלקה. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד 30% מסכום הנזקים: 8,464 ₪ לפי דו"ח השמאי (ולאחר קיזוז השתתפות עצמית וכינון) וכן סך 443 ₪ בגין שכ"ט השמאי.

8. אשר להוצאות: הנתבעות תשאנה בהוצאות התובעת בהליך זה (אגרה ושכר בטלת עד), ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. אין צו להוצאות בתביעה שכנגד. כמובן, הסכומים שנפסקו בכל תביעה ניתנים לקיזוז הדדי.

9. בתיק בית המשפט מופיעים שני פיקדונות לנתבעת 1 וכן לעד מר גוטליב. הנ"ל לא ביקשו הוצאות. הפיקדונות יושבו למפקיד.

 

 

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"א, 21/12/2010 במעמד הנוכחים.